ראיון עם עדן הראל ועודד מנשה 

עודד: "הייתי ילד די מרובע, ילד טוב, שקט וחייכן, ממש נחת לכולם. עשיתי את כל מה ש'צריך' לעשות, את כל מה שציפו ממני. זה התחיל מההורים ואחר כך עבר לסביבה שחייתי בה. כל חיי הייתי עסוק בלרצות אחרים. על פניו זה נראה כדבר טוב אבל למעשה זו אשליה. זה ממכר. אתה מאבד את עצמך. היום אני מבין שפעלתי, התקדמתי והצלחתי בחיים, אבל לא ממש הייתי שם. לא חוויתי את מהות הדברים."

ואת עדן, איזו ילדה היית?

עדן: "אני הייתי ילדה פרועה ביותר. אני זוכרת שהייתי מסתובבת כל הזמן יחפה, ילדה עם שיער קצוץ כי שנאתי שיער ארוך. ילדה שמסתבכת בבלאגנים. כשהייתי חוזרת מהרחוב, הייתי מתחילה לשחק בלדמיין. אמא שלי מספרת שהייתי ממציאה אינספור סיפורים, בונה עולמות שלמים בדמיון. אחר כך הייתי עושה מהסיפורים הצגות לכל המשפחה, עומדת בדרמטיות ומדקלמת טקסטים שהמצאתי."

בואו נדבר קצת על קריירה. עודד, מאחוריך 15 שנים של הצלחה לא מבוטלת בערוץ הילדים. עדן, ההנחיה ב-MTV פרסמה אותך בקנה מידה עולמי. האם יש משהו שהוא עדיין בגדר חלום מקצועי עבורכם?

עדן: "למרות שכיום אני עושה בעיקר תוכניות טלוויזיה, התחום שבאמת מעניין אותי הוא דווקא התיאטרון. יש בי אהבה מאוד גדולה למשחק."

עודד: "לפעמים, כשאני רואה חדשות, מתחשק לי להחליף לרגע את המגיש..."

למה?

עודד: "כי אם אגיש את החדשות, זה יישמע יותר נעים. יש לי חלום לעשות פעם פינה של 'חדשות טובות' - שתי דקות של חדשות טובות בכל מהדורה. חייבים להוביל לכיוון אחר."

לאיזה כיוון?

עודד: "לכיוון חיובי יותר, פנימי יותר. רוחני."

עדן, מתי התחיל אצלך החיפוש הרוחני?

עדן: "כבר בגיל מאוד צעיר הבשילה בי הבנה שיש עוד משהו מע?ב?ר לעולם הזה. כשהייתי בת שש-עשרה עבדתי בספרייה, והיה שם ארון שקוף ונעול שבו היו מונחים ספר הזוהר ועוד כמה ספרי קבלה. הספרנית הייתה אומרת לי כל הזמן שאת הארון הזה אסור לפתוח. כמובן שלא יכולתי להתאפק. התגנבתי לספרייה בלילה, פתחתי את הארון והתחלתי לקרוא. למרבה הצער, לא הבנתי דבר ממה שהיה כתוב שם. אני זוכרת את עצמי יושבת שם וקוראת, מנסה להבין מה באמת כתוב שם ומרגישה אכזבה עצומה שאני לא מצליחה להבין."

עודד, מתי החל החיפוש אצלך?

עודד: "אני מגיע מבית לא עשיר, בלשון המעטה, ובמשך חמש-עשרה השנים האחרונות יצרתי במו ידיי את מה שיש לי היום. אבל כשיש את כל הצעצועים האלו, אז אתה שואל את עצמך, 'או-קיי, מה הלאה?' גיל שלושים ושש היווה נקודת מפנה משמעותית בחיי. עד אז חייתי בתוך טירוף של ריצה מעבודה לעבודה ומהופעה להופעה. לא חשבתי לעצור לרגע, לבדוק ולשאול את עצמי מה בעצם קורה פה. בשנה וחצי האחרונות סוף סוף הגיעה איזושהי רגיעה. רגיעה שהביאה איתה הרבה דברים טובים כמו זוגיות ושמחה, ולראשונה גם הצלחתי להיפתח ל?ד?בר הזה שנקרא רוחניות. "

למה דווקא חכמת הקבלה?

עדן: "אפשר ללמוד הרבה חכמות, לא חסר בימינו מה ללמוד. אבל חכמת הקבלה היא לא משהו שנוצר אתמול או בשנה שעברה. זו חכמה עתיקה, היסטורית, שלא משתנה. היא קיימת שם כל הזמן. העולם משתנה, משטרים קמים ונופלים, אופנות חולפות והחכמה הזו לא משתנה. אלפי שנים והיא שורדת. זה גורם לי להרגיש שיש בה משהו נצחי. משהו מאוד חזק ואמיתי."

למה בחרתם ללמוד קבלה דווקא כזוג? אתם מרגישים שהתהליך המשותף משפיע על הקשר בינכם?

עדן: "כשהתחלנו לצאת אמרתי לעודד שלמרות שעכשיו אנחנו מאוהבים והכל נפלא ומקסים, אנחנו חייבים לזכור שאחרי כמה שנים מגיעים הקשיים, מגיעה השגרה, ואז הרבה אנשים מתחילים להתעייף ולמאוס. העולם שלנו מוצף בפיתויים, וסביבנו מתפרקים אלפי בתים.

הבנתי שהפתרון נמצא רק בזה שאנחנו נלך יחד לכיוון רוחני. שרק אם נשקיע בהתפתחות רוחנית משותפת, נוכל לשמור על הזוגיות שלנו, כי ללא כלים רוחניים, החומר והמימד הזה שאנחנו חיים בו יהיו חזקים מאיתנו. אז כדי לחזק את הקשר שלנו כך שיהיה יציב ואיתן, הרגשתי שאנחנו חייבים ללכת יחד בדרך רוחנית. אני מרגישה שההבנה הזו היא ממש מתנה מיוחדת שקיבלתי."

איך זה מתבטא בחיי היומיום שלכם?

עדן: "יש לנו שיחות מרתקות ועמוקות שגורמות לנו לפרוח. פתאום אנחנו מדברים ממקום אחר. למרות שהתחלנו ללמוד לפני זמן לא רב, זה כבר מחלחל ליום-יום. אני בטוחה שעם הזמן אנחנו נרגיש את זה יותר ויותר."

האם ללימוד ולחיפוש הפנימי שהחל לפני מספר חודשים הייתה השפעה כלשהי על ההחלטה שלכם להתחיל להתמסד?

עודד: "כן. אני חושב שאף פעם לא ידעתי להעריך את הדבר הזה שנקרא זוגיות. אני חי בתוך 'התעשייה התל אביבית' כבר הרבה מאוד זמן. הייתי רווק הרבה שנים, ובכלל לא ראיתי חשיבות בזוגיות. יש לי חברים שעשו יחד ילדים, ללא חתונה וללא זוגיות.

היום אני יכול לומר שמתוך לימוד הקבלה אני רואה את עדן באופן שונה. אמנם אני חשוב ועדן חשובה, אבל החיבור בינינו יוצר כוח חדש, משהו נוסף שלא הכרתי. יש את עודד, יש את עדן, ויש את עודד ועדן, כגוף אחד. אני מרגיש שאני נכנס למשהו שהוא הרבה יותר גדול ממני. וזה עושה אותי מאושר."